ת"א 48591-09-16

תקציר

התובעים, בני זוג שעלו לישראל בסביבות שנת 1990, תבעו את בנם אלברט ושניים נוספים, אלי ושמואל, בטענה שלא הבינו את תנאי הסכם מכר הנכס עליו חתמו בשנת 2013. הנתבעים טענו כי התובעים הבינו את ההסכם ואת מטרתו, שמטרתה לסייע לעסקיהם הנאבקים של בנם וכלתם של התובעים באמצעות מכירת דירת התובעים. השופטת קבעה כי טענת התובעים לא הוכחה, וציינה כי גרסתם השתנתה עם הזמן וכי הם לא זימנו עדים רלוונטיים. בנוסף, הראיות הראו כי התובעים היו בעלי הבנה בסיסית בשפה העברית, בניגוד לטענותיהם, וכי הם שיבחו את הנתבעים על מאמציהם להציל את העסק. השופטת הזכירה גם הליכים משפטיים קודמים הקשורים להסכם שבהם התובעים לא ערערו על תוקפו. בשל אי הוכחת תביעתם, אשר שימשה גם כחובה כלפי הנתבע אלברט שלא הגנתי, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשאת בהוצאות המשפט של שני הנתבעים האחרים, בסך 10,000 ₪.