ת"א 1069/07

תקציר

פסק הדין דן בתביעת נזיקין נגד המועצה האזורית התעשייה רמת חובב ומדינת ישראל שהגישו תובעים המתגוררים בסמוך למועצה, וטוענים כי מחלתם נגרמה כתוצאה מחשיפה למזהמים הנפלטים ממפעלים בתחומי המועצה. הטענה התבססה על כישלונן של המועצה והמדינה לפקח על מפעלים אלה. התובעים טענו כי המפעלים פולטים חומרים מסוכנים לאוויר, לקרקע ולמקורות המים בשטח המועצה מזה שנים רבות, וכי המועצה והמדינה כשלו בחובתן לפקח על פליטות אלה ובכך גרמו להן נזק. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מאחר שהתובעים לא הוכיחו את מקום מגוריהם וחשיפתם למזהמים באותם מקומות, וכי איש מהם לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנטען בין מחלתם לבין חשיפתם למזהמים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין מחלתם לבין הפליטות מהמפעלים באזור התעשייה רמת חובב. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי העד המומחה מטעם התובעים, שעליו נסמכה במידה רבה התביעה, נעדר את המומחיות הנדרשת בתחומי הרפואה הרלוונטיים וחוות דעתו אינה מבוססת מדעית. זאת ועוד, התובעים לא הצליחו להוכיח את הקשר הסיבתי האישי, שכן הם לא הוכיחו שמחלתם נבעה מחשיפה למזהמים ולא לגורם אחר, ואף לא הוכיחו את מידת חשיפתם לחומרים ספציפיים. בית המשפט התייחס גם לבעיית אי הוודאות בתביעות סביבתיות ולפתרונות השונים המוצעים בספרות ובפסיקה, לרבות פיצוי לפי סיכון, פסיקת פיצוי על פי הסתברות והעברת נטל הראיה לנתבעים. בית המשפט קבע כי פתרונות אלה אינם חלים על המקרה הנוכחי, שכן התובעים לא עמדו בתנאים הנדרשים ליישומם. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לכל אחד מהנתבעים וצדדים שלישיים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.