ע"ז 31806-12-18

תקציר

בית המשפט מצא כי העותר, מ', לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי התקיימו הדרישות לצוואה בעל פה. דברי המנוח לא עלו כדי צוואה בעל פה, וגם אם כן, לא הוכיחו את שיקול הדעת הנדרש. יתר על כן, נסיבות אמירת הדברים מטילות ספק בתקפותן. בית המשפט גם תהה האם המנוח "שכב" או סבר שהוא עומד בפני מוות, כנדרש בחוק. נמצא כי האמירות לא התכוונו להיות צוואה, מה גם שלא נעשה בהן שימוש במונח "צוואה" או בלשון ציווי כלשהי. גם זהות המוטבים לא הייתה ברורה, ועדותו של מ' והראיות שהוצגו לא שכנעו את בית המשפט כי המנוח רצה להדיר את כל ילדיו מצוואתו. במקום זאת, הפרשנות הסבירה ביותר הייתה שהוא רצה רק להחריג שניים מהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לאכיפת צוואה בעל פה ובמקומה להינתן צו ירושה, שכן לילדיו של המנוח - שלא הורחקו - הייתה קדימות על פני אחיו לפי חוק הירושה. מ' חויבה להגיש צו ירושה רשמי, וכן נדרשה לשלם את הוצאות הילדים ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.