ת"א 1886/08

תקציר

בית המשפט בחן את הלגיטימיות של סעיף ויתור במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין בר לרשת. בר טענה כי הסעיף מונע ממנה להגיש תביעה נגד רשת בגין אפליה שהתרחשה לאחר חתימת הסכם הפשרה. בית המשפט קבע כי תניה המוותרת על הזכות לתבוע בגין הפרות עתידיות של זכויות קוגנטיות אינה תקפה. לפיכך, מאחר שההפליה הנטענת על ידי בר התרחשה לאחר הסכם הפשרה, סעיף הוויתור אינו חל במקרה זה. עוד טענה בר כי הונתה על ידי רשת, שהסתירה לכאורה את נכונותה להעניק זיכיונות לקבלן אחר במהלך סיום ההסכם. בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן טענתו של בר לא הוכחה ולרשת לא היה כל ידע על נכונות עתידית כלשהי לוויתורים בעת חתימת הסכם הפשרה. יתר על כן, טענת ההטעיה התייחסה להסכם הפשרה כולו, ולא רק לסעיף הוויתור, וביטולו תוך השארת שאר ההסכם על כנו יהיה בלתי ראוי. בר גם ויתרה על טענות נוספות מעבר לאפליה, שהתייחסו לעבר וניתן היה להעלותן במסגרת סעיפי ויתור קודמים עליהם חתמה. בית המשפט הגיע למסקנה שגם טענות אלה אינן תקפות. רשת חויבה לשאת בהוצאותיו של בר בגין ההחלטה, והתיק נקבע לדיון בטענת האפליה לגופה.