ב"ש 7213/04

תקציר

המבקש, שזוכה מהריגה מחמת הספק, הגיש בקשה לפיצויים מהמדינה לפי סעיף 80 לחוק העונשין בגין התקופה בה שהה בכלא. המבקש הורשע ונידון לתשע שנות מאסר בגין הריגה, בעיקר על סמך הודעותיו במשטרה. עם זאת, ההרשעה תוקנה מאוחר יותר מפאת הספק, והמבקש שוחרר. המבקש טען כי החלטת התביעה שלא להגיש קלטות מסוימות כראיה, דבר שיכול היה להביא לזיכויו, הייתה בלתי סבירה ומזכה אותו בפיצוי. המשיב, לעומת זאת, טען כי התנהלות התביעה הייתה סבירה וכי זיכויו של המבקש נבע גם מגורמים אחרים. בית המשפט, לאחר ששקל את נסיבות המקרה, פסק לטובת המבקש ופסק לו 50% מהפיצוי המרבי המותר בחוק בגין התקופה בה שהה בכלא. ההחלטה התבססה על הימנעותה של התביעה מלהציג את הקלטות, על הפגיעה בכבוד האדם של המבקש ועל הנסיבות החריגות הנובעות מהרשעתו. בית המשפט הדגיש כי על התביעה מוטלת החובה לגלות את כל הראיות ולחתור לחשיפת האמת, במיוחד במקרים בהם מדובר בהודאות.