ע"א 204/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שני אחים שבבעלותם חנות משותפת. המערערת ביקשה לרכוש את מחצית החנות של המשיב. בשנת 1989 נערך חוזה לפיו המשיב ימכור את חלקו למערערת תמורת 19,000$, אך הוא לא בוצע. המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה לרשום מחצית מזכויות החנות על שמו ושהמשיב יעמוד בהתחייבויותיו על פי החוזה וימכור לו את חלקו. בית משפט קמא נעתר לבקשת המערער לשנות את הרישום אך דחה את יתר טענותיו, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט קמא. נמצא כי החוזה תקף וכי המשיב הודה בכך, אך המערער לא עמד בהתחייבותו לשלם את מחיר הרכישה. החוק קובע כי חובת המוכר למסור את המכירה וחובת הקונה לשלם מקבילות, כלומר שתיהן צריכות להתבצע בו זמנית. המערער טען כי היה מוכן לשלם, אך המשיב לא הראה נכונות למלא את התחייבויותיו. בית המשפט קבע, כי אין די באמירה כללית בחוזה בדבר הוצאות כדי להוכיח שעל המשיב לשלם את מס שבח וכי חוסר נכונותו של המערער למלא את חובתו גרם לכך שאינו יכול לדרוש מהמשיב לקיים את חובתו. זאת ועוד, אין די בטענת המערער כי שילם את מס הרכישה כדי לשנות את פרשנות החוזה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא לפיה המערער לא הראה נכונות למלא את התחייבויותיו ולפיכך אינו יכול לדרוש את עמידתו של המשיב. בית המשפט הסכים גם עם פסיקת שכר טרחת המשיב על ידי בית משפט קמא.