ת"פ 21432-04-14

תקציר

הכרעת הדין דנה במוניטין ובמספר אישומים נגד הנאשם המרכזי, איתן חיה, ושותפו לויה. חיה מואשם בהלבנת הון, מסירת מידע כוזב ושלושה סעיפים של סחיטה, ואילו לויה מואשם בסחיטה ובקשירת קשר לביצוע סחיטה. השופט בוחן את חומר הראיות ומוצא את חיה אשם בהלבנת הון ובמסירת מידע כוזב אך אשם באופן חלקי בלבד באישומי הסחיטה, בעוד שלויה זוכה מכל האישומים. הכרעת הדין מתעמקת בפרטי האישומים, בוחנת את מעשיו של חיה ומוצאת אותו אשם בהפרת חוקי הלבנת הון. השופט בוחן גם את עדויותיהם של מקורבים אחרים, ומוצא את חלקם אשמים בעבירות נלוות, כולל סחיטה, קשירת קשר והחזקת נשק, בעוד שאחרים זוכו. מדובר בהרשעות בקשירת קשר, סחיטה ואישומים נלווים לנאשמים לויה, גיגי, וולפרט, סודאי, רפי חזן, חיים חזן ובסאם, ואילו פרץ ורוזנברג זוכו מחמת ספק סביר. השופט מסתמך רבות על עדותו של עד המדינה, ש', שגרסתו נתמכת ברישומי טלפון ונמצאה אמינה. באשר לאירועים האלימים נגד אלי לוי, השופט מגיע למסקנה כי אגבאריה, עמרי ועלי הם העבריינים בעלי הקשרים לחיה וללויה. השופט בוחן בקפידה את העדויות והראיות, לרבות רישומי תקשורת ומיקומים, ומוצא ראיות מספיקות כדי להרשיע את חיה ולויה באירועים אלה. לסיכום, פסק הדין של השופט כולל הרשעות של חיה ברוב האישומים, בעוד נאשמים אחרים מקבלים דרגות שונות של הרשעה או זיכוי על סמך הראיות הקיימות. חיה מורשע בהלבנת הון, מסירת מידע כוזב, קשירת קשר וריבוי סעיפים של סחיטה, ואילו לויה מורשע בקשירת קשר וסחיטה. גיגי מורשע בקשירת קשר, סחיטה והחזקת נשק, ונאשמים נוספים מורשעים בעבירות נלוות. פרץ ורוזנברג זוכו מחמת ספק סביר. השופט מדגיש את מהימנות עדותו של ש' ואת הראיות התומכות, והכרעת הדין משקפת את רמות המעורבות והאשמה השונות של הנאשמים בעבירות בהן הואשמו.