ת"א 12339-05-22

תקציר

פסק הדין דן בשתי בקשות לדחיית תביעה על הסף. התביעה הנדונה נסובה סביב מחלוקת בין בעלי מניות בנוגע לזכויותיהם במיזם ובמוצר טכנולוגי, שנלקח והועבר לכאורה שלא כדין. הבקשה הראשונה מתייחסת לאי תשלום אגרת בית המשפט המתאימה ומבקשת לדחות את התביעה בעילות אלה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התביעה, כפי שנוסחה, מבקשת סעד הצהרתי, וככזו ראוי לשלם את שכר הטרחה ששילמו התובעים. הבקשה השנייה מבקשת לדחות את התביעה כולה או חלקים ממנה מכמה טעמים. אלה כוללים היעדר סמכות של בית המשפט הכלכלי לדון בתביעה, הטענה כי עילות התביעה שייכות לחברה ולא לתובעים באופן אישי, והטענה כי התביעה היא ניסיון לעקוף את דיני הפירוק והמס. בית המשפט קובע כי לבית המשפט הכלכלי סמכות לדון בתביעה, לרבות בעילות התאגיד, שכן הן נוגעות לזכויות בעלי המניות המוסדרות בהסכמים, ובכך מהוות עניין כלכלי. עוד נמצא כי לתובעים אינטרס לגיטימי לקבל את הסעד ההצהרתי אותו הם מבקשים וכי בית המשפט אינו יכול לחייב אותם לתקן את תביעתם כך שתכלול סעדים חלופיים. כמו כן, בית המשפט קובע כי עילות התביעה האישיות של התובעים יכולות להתנהל, שכן החברה המדוברת כבר פורקה, ולכן לא חלים חששות מפני ריבוי תביעות והפרעה לפעילות החברה. בית הדין מורה על מחיקת עילות מסוימות הקשורות לגניבת סודות מסחריים על ידי עובד, אשר מצויות בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. היא גם דוחה את טענות הנתבעים כי העובדות המובאות בתביעה אינן מקימות את עילות התביעה הנטענות או את הזכות לסעד המבוקש. הטענה כי הטענה היא ניסיון לעקוף את דיני הפירוק והמס נמצאה חסרת ביסוס. לפיכך, הבקשות לפיטורים על הסף נדחות, למעט עילות התביעה שבסמכותו של בית הדין לעבודה. הנתבעים נדרשים לכסות את הוצאות התובעים בגין כל בקשה.