בש"פ 2860/22

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר להורות על הגשת דו"ח מעצר, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המערער. השופט שמע בהרחבה את טענות המערער, אך לא השתכנע כי מדובר במקרה ייחודי המצדיק חריג לכלל של אי שמיעת ערעורים על החלטות ביניים בבקשות להארכת מעצר עד תום ההליכים. הטיעונים שהוצגו התמקדו בחוזק הראיות, שגם אם יתקבלו, יצביעו רק על חולשה ראייתית. מאחר שמקובל להשאיר עניינים אלה להכרעה הסופית בבקשת המעצר, השופט לא ראה כל הצדקה לסטות מהנורמה במקרה זה, במיוחד בהתחשב בכך שתסקיר שירות המבחן היה קרוב. לפיכך נדחה הערעור, מתוך הבנה כי המערערים יוכלו להעלות שוב את טענותיהם לאחר החלטתו הסופית של בית משפט קמא.