תמ"ש 25520-11-21

תקציר

התובע, שהיה נשוי לנתבעת 1, הגיש תביעת אבהות להוכחת אבהותו של הנתבע 3, בתו הנטענת, באמצעות בדיקות גנטיות. הנתבעים טענו כי התביעה מיושנת, מהווה התנכלות ומנוגדת לדוקטרינות השתק שיפוטי. הם גם הדגישו את עוגמת הנפש שגרמה התביעה לנתבעת 3, שהייתה כעת בגירית עם משפחתה. בית המשפט, שהכיר בזכות הכללית לבירור אבהות, קבע כי עקרונות ההשתק השיפוטי אינם ישימים במקרה זה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת לא הציגה כל זכות חוקית לחייב את הנתבע 3 לבצע את הבדיקה, מה גם שהיא החלה בשלב זה של חייו של הנתבע 3, ודחה את התביעה על יסוד העיקרון "ubi jus ibi remedium". כמו כן, בית המשפט הורה לתובע לפצות את הנתבעים 1 ו-3 בסכום של 5,000 ₪ כל אחד, בשל סיומו המוקדם יחסית של ההליך. פסק הדין הדגיש את היעדר כל התחייבויות כספיות של התובעת כלפי נתבעת 3 ואת אופייה החודרני של הבדיקה הגנטית המבוקשת על פרטיותו של הנתבע 3, במיוחד ללא הצדקה משכנעת. פסק הדין, שניתן היה לפרסם ללא פרטים מזהים, ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 18.4.23.