ע"א 4339/98

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתו של אדם לפיצויים כ"מטפח עונתי" בעקבות פינויו מחלקת אדמה בנצרת. מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ביטל את חוזה החכירה של המערערת, וסירב לחדשו מעבר לשנת 1993 בשל שינוי ייעוד המגרש לבנייה למגורים. על פי החלטה 727 של מנהל מקרקעי ישראל, חקלאים עונתיים המחזיקים בקרקע במשך 15 שנה זכאים לפיצוי בעת הפינוי. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער לא עמד בדרישות אלה, שכן מכתב סיום החכירה שקיבל בשנת 1993 שלל את זכויותיו. המערער טען אחרת, וטען להמשך החזקה. השופטת ט' שטרסברג-כהן מצאה כי מכתבו של מנהל מקרקעי ישראל אכן התקבל אצל המערער, ובכך הסתיימה החזקתו החוקית במקרקעין. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מנהל מקרקעי ישראל לא הסכים במשתמע להארכת חוזה החכירה, וכי פינוי החלקה הוא תנאי מוקדם לפיצוי. מאחר שהמערער לא פינה את המקרקעין, הוא לא היה זכאי לפיצויים לפי החלטה 727. עם זאת, השופטת הציעה כי על מינהל מקרקעי ישראל לשקול לפצות את המערער באופן הוגן על החזקתו ארוכת הטווח, ופסק הדין לא פגע בזכותו לתבוע פיצויים על פי החלטות אחרות של רמ"י. השופטת שטרסברג-כהן הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. הנשיא ברק והשופט ריבלין הסכימו.