ת"א 41987-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לתשלום פיצויי הפקעה בגין מקרקעין הידועים בשם גוש 10500, חלקה ישנה 12, שהגישו התובעים, יורשיו של רשידה יוסף חנא סליבה. הקרקע הופקעה על ידי המדינה בשנת 1952 והתובעים מבקשים פיצוי על אובדן זכויות הירושה שלהם. המדינה טענה כי התביעה לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ודינה להידחות מחמת שיהוי, גרימת נזק ראייתי ושינוי מצבו של הנתבע לרעה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים בקובעו כי טענת השיהוי לא הוכחה וכי התובעים זכאים לקבל פיצויי הפקעה. התובעים בחרו לקבל פיצוי על בסיס שווי השוק של הקרקע בעת ההפקעה, בצירוף פיצוי פרי נומינלי, הכולל דמי חכירה אבודים, שחושבו ממועד תפיסת החזקה ועד לתשלום הפיצויים. השופט הדגיש כי הנתבע מנוע פרוצדורלית מלטעון נגד בחירה זו, שכן היא לא הועלתה בכתב ההגנה. יתר על כן, בית המשפט פירש את שחרור הנכס המוקנה לטובת התובעים כך שיכלול את הזכות לתבוע פיצויי הפקעה מלאים, לרבות הפסדי דמי חכירה, מה גם שהאפוטרופוס לא תבע פיצויים כלשהם. השופט התייחס גם למהות הפיצוי וראה בו מנגנון שערוך וסוג של נזק ולא דמי חכירה. לבסוף, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעמו באשר לייעוד החלקה ולשוויה, וקבע כי התובעים זכאים לפיצוי המחושב על פי הנחיות שנקבעו, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.