בד"מ 20/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לקובלנה משמעתית שהוגשה נגד עו"ד, המכונה הנאשם, על ידי לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, המתלוננת. הנתבעים טענו כי מעולם לא קיבלו את התלונה לפני הגשת התלונה, טענה עליה ערער המתלונן. השאלה המקדמית שעמדה בפני בית הדין הייתה האם הוגשה לנאשם התלונה כדין, כאמור בתקנות 1 ו-2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי דין בבתי דין משמעתיים), התשכ"ב-1962, המחייבות למסור לנתבע העתק מהתלונה, תוך מתן הזדמנות להגיב בטרם תוגש תלונה. מהראיות עולה כי הנאשם אכן קיבל את התלונה אך סירב למסירה. בית המשפט בחן את הוראות תקנה 77, המתווה את דרכי מסירת המסמכים לנאשם, וקבע כי היה מקום להגיש לנאשם את התלונה בדואר רשום עם אישור המסירה. מאחר שהדבר לא נעשה, קבע בית המשפט כי הנאשם לא הוגש כראוי, ולכן המתלונן אינו רשאי להגיש את התלונה. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעת לדחות את התלונה, תוך שהוא מדגיש כי החלטה זו אינה משקפת לגופה של התלונה עצמה. פסק הדין נחתם בכך שהפיטורים לא היו כרוכים בעלויות כלשהן וכי המזכירות תשלח את ההחלטה לשני הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.