עמ"ה 8011/04

תקציר

פרשת רע"א 8011/04 נסובה סביב הסכם שומה שהושג בין נישום לבין רשויות מס הכנסה, אשר קבע את חבות המס של הנישום. הנישום ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לערער על ביטול הסכם זה על ידי רשויות המס. טענתו העיקרית של הנישום הייתה כי רשויות המס הפרו את הסכם השומה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת הנישום להפרה אינה מבוססת. נקבע כי הנישום אכן ניסה לעמוד בהתחייבויותיו על פי ההסכם אך נתקל בקשיים. בית המשפט בחן גם את נסיבות ביטול ההסכם ומצא ראיות לכאורה התומכות בעמדת רשויות המס. התברר כי הסכם השומה כלל תנאים שהעניקו לנישום הקלות מס משמעותיות שאינן מעוגנות בחוק. הפער המשמעותי בין הסכומים שישולמו על פי ההסכם לבין אלה שנקבעו בצו הצביע על ויתור חריג. טענת הנישום, המבוססת על פסיקה קודמת, כי יש להפעיל את סעיף 147 לפקודת מס הכנסה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות, הוכרה על ידי בית המשפט. בית המשפט הדגיש את עקרון ההסתמכות, המצדד בשמירה על סופיות השומות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הן הנישום והן רשויות המס היו שותפים לפעולה הפסולה שהובילה להסכם השומה, ולכן לא ניתן לייחס את הנושא אך ורק למחדלו של פקיד השומה. כמו כן, הדגיש בית המשפט את ההשלכות הכספיות המהותיות של קיום ההסכם, אשר יביאו לאובדן משמעותי של הכנסות ממסים למדינה ועלולות ליצור אי שוויון. בית המשפט דחה גם את טענת הנישום בדבר דרגתו של הפקיד שהפעיל את סמכותו לבטל את הסכם השומה, ואישר כי הפקיד כיהן בתפקיד בכיר. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את ערעורו של הנישום והדגיש כי ביטול הסכם השומה היה מוצדק. הנישום חויב לשלם לרשויות המס 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרו ביום 29.12.2010, ומזכירות בית המשפט הופנתה לשתף את באי כוחם של הצדדים בהחלטה.