עמ"ש 42309-03-20

תקציר

הערעור, שעניינו בעלות על דירה, נדחה, שכן טענת המערערת כי הדירה ניתנה לה במתנה מסבתה, המנוחה, אינה משכנעת וסותרת ראיות אחרות. החתימות על מספר מסמכים הקשורים למכירת הדירה, לרבות הסכם רכישה, תוספת להסכם, ייפוי כוח ותצהירי מתנה, נחקרו כולם על ידי המערערת, אשר שינתה לא אחת את גרסתה לאירועים. בית משפט קמא מינה מומחה לכתב יד, אך המערערת לא הגישה כל חוות דעת, דבר המצביע על חששה כי הדבר יסתור את טענותיה. חוסר אמינותה של המערערת, יחד עם העובדה שלא פעלה להעברת הדירה על שמה במהלך חייו של המנוח, מובילים למסקנה כי הדירה לא ניתנה לה במתנה. זאת ועוד, טענת המערערת כי היא הנכדה המועדפת וכי מצבה הכלכלי גרוע מזה של שאר הנכדים שלא קיבלו מתנות, לא הוכחה. ככלל, מהראיות עולה כי הדירה נמכרה למערערת תמורת תמורה מסוימת שאותה לא שילמה מעולם. אשר על כן, פסק דינו של בית משפט קמא מתקבל, והערעור נדחה תוך חיוב המשיבים בהוצאות נוספות.