בש"א 5225/01

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות סעיפי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות בנוגע לצמצומי פיטורים. הבורר, המייצג את ענף המלונאות, וההסתדרות, המייצגת את העובדים, חלוקים ביניהם בשאלה האם לבורר יש סמכות לדון וליישב סכסוך עבודה הנוגע לצמצומים במלון הילטון תל אביב. ההסתדרות טוענת כי מאחר שסעיף 41(4) להסכם הקיבוצי מחייב את הסכמת שני הצדדים לפיטורי שמות העובדים, ואין הסכמה במקרה זה, הבורר אינו יכול להתערב. לטענתם, היעדר מנגנון יישוב סכסוכים מוגדר בסעיף זה, שלא כמו בסעיפים אחרים בהסכם, מרמז כי מנגנון יישוב הסכסוכים הכללי המפורט בסעיף 46 אינו חל כאן. התאחדות המלונות בתל אביב רבתי ומלון הילטון תל אביב טוענות ההיפך, וקובעות כי יש להפעיל את מנגנון יישוב הסכסוכים של סעיף 46, הכולל תחילה ניסיון גישור באמצעות ועדת הפרטה ולאחר מכן בוררות, במקרים של חילוקי דעות על צמצום הפיטורים. לדעתם, פרשנותה של ההסתדרות נוגדת את כוונתו ותכליתו של ההסכם הקיבוצי, ונהלים קודמים בענף. בית המשפט מסכים עם פרשנות התאחדות המלונות. היא מדגישה כי יש לפרש הסכמים קיבוציים בהתאם לכוונת הצדדים ולתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, שבמקרה זה היא שמירה על יחסי עבודה תקינים ומתן מנגנון ליישוב סכסוכים. מאחר שסעיף 46 מעניק לוועדת ההפרטה סמכות רחבה לדון בכל חילוקי הדעות, ולא נקבע מנגנון ספציפי בסעיף 41(4), סבור בית המשפט כי יש לנקוט בהליך יישוב הסכסוכים המפורט בסעיף 46 במקרים של צמצום פיטורים. פרשנות זו מבטיחה את המשך קיומם של יחסי העבודה הקיבוציים ועולה בקנה אחד עם תכליתו האובייקטיבית של ההסכם. לפיכך, בית הדין קובע כי לבורר יש סמכות לדון בסכסוך העבודה בין מלון הילטון תל אביב לבין ההסתדרות.