עת"מ 50420-05-16

תקציר

המשיבה, עירייה, טענה כי יש לדחות את תביעת העותרת משום שהוגשה ללא סמכות ראויה, בחוסר תום לב ובשל שיהוי. עוד טענה העירייה כי העותרת לא מיצתה את כל ההליכים האפשריים וכי היא נהנית מחזקת תקינות מינהלית. בנוסף, טען המשיב כי העותרת נמנעה מלגלות עובדות מהותיות, לרבות הסדרים רבים אליהם הגיעו הצדדים במהלך השנים, וכי יש לדחות את העתירה לגופה בכל הנוגע לטענות החזקה, זיוף, קיפאון החוב ועיקול מקום מגוריו של העותר. בית המשפט הסכים עם המשיב בכל הסעיפים. נמצא כי העתירה אכן הוגשה בשיהוי, תוך פגיעה באינטרסים של העירייה, וכי העותרת הייתה מודעת לחוב במשך שנים אך נמנעה מלפעול על פיו. עוד קבע בית המשפט כי יש לו סמכות לדון בטענת החזקה, אך העותרת לא התנהלה כראוי בכך שהשמיטה פרטים מהותיים בעתירתה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החוב לא פקע, שכן העירייה נקטה בפעולות מספיקות לגבייתו, וכי העיקול על מקום מגוריו של העותר היה כדין לפי פקודת המסים (גבייה). פסק הדין דחה את העתירה הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים, והורה לעותר לכסות את הוצאותיו של המשיב, שהופחתו בשל מצבו הכלכלי והגופני של העותר.