ה"פ 14/10

תקציר

הסכסוך הוא בין המבקשת, שרכשה דירה מרוזנברג, לבין המשיבה, גרושתו של שותפו העסקי של רוזנברג, שבבעלותה הדירה הסמוכה. המבקשת ביקשה זכויות בלעדיות בחניון ובמרתף שמתחת לדירתה. המבקשת טענה כי שטחים אלה היו בבעלות פרטית של רוזנברג ולכן בעקבות מכירת דירתו לה, הועברו אליה הזכויות בשטחים אלה. היא התייחסה גם להסכם חלוקה שנחתם בין רוזנברג לבעלה לשעבר, שקבע כי החניון הוא רכושו הפרטי של רוזנברג. עם זאת, המשיב טען כי החניון והמרתף הינם רכוש משותף. השופטת מצאה כי המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי החניה והמרתף היו בבעלות פרטית של רוזנברג. נהפוך הוא, חומר הראיות, לרבות מכתב העירייה והודאה של המבקש בהליך קודם, תמכו בטענת המשיב כי שטחים אלה הם נכסים משותפים. כמו כן, נמצא כי ההסכם שהציג המבקש היה ככל הנראה מפוברק ולכן אין לו ערך ראייתי. באשר למרתף שמתחת לדירת המשיב, קבע השופט כי גם אם הייתה לרוזנברג זכות להשתמש בו, זכות זו הייתה אישית עבורו ולא ניתן היה להעבירה למבקש. לפיכך, לא הייתה למבקש זכות להשתמש במרתף. בנוסף, הדגישה השופטת כי תביעת המבקש לסעד בעניין המרתף לא הוזכרה בתביעה הראשונית והיוותה הרחבה פסולה של הסכסוך. משכך, דחתה השופטת את כל תביעתה של המבקשת וחייבה אותה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.