ת"צ 41622-08-14

תקציר

המבקשים, בעלי דירת מגורים בבית משותף בתחום שיפוטה של הרשות המוניציפלית המשיבה, ביקשו לאשר תובענה ייצוגית נגד הרשות. לטענתם, היא גבתה שלא כדין ארנונה מהם ומבעלי נכסים אחרים בכך שגבתה מהם את מלוא תעריף המגורים ולא לפי תעריף "מחסן" מופחת, עבור אזורים מסוימים בנכסיהם. האזורים המדוברים היו חדרי אשפה, חדרי עגלות ופירי מעליות, ובנוסף חדרי תקשורת, אולמות פעילות, חדרי גנרטורים, חדרי משאבות וחדרי מכונות. המבקשים טענו כי כל מבנה עזר הנמצא מחוץ ליחידת המגורים ואינו משמש למגורים צריך להיחשב כמחסן לפי צו הארנונה הרלוונטי ("צו הארנונה"), ולחייבו בשיעור המופחת. העירייה טענה כי פרשנותם של המבקשים אינה סבירה וכי יש לחייב את השטחים המדוברים בתעריף המגורים המלא כ"שטחים משותפים". בית המשפט קבע כי רק שאלת חדרי העגלות עומדת בדרישות לאישור תובענה ייצוגית. השופטת בחנה האם פרשנותם של המבקשים לצו הארנונה סבירה וקבעה כי לשון הצו אמנם תומכת עקרונית בעמדת המבקשים, אך תכלית הצו והקשרו מלמדים אחרת. מטרת הצו הייתה לפטור מתעריף המגורים המלא רק את אותם שטחים ששימשו כמחסנים, כלומר שימשו לאחסנה ונמצאו מחוץ ליחידת המגורים. הגדרת "מחסן" בצו נועדה להבהיר כי רק מחסנים מחוץ לדירה יהיו פטורים, ולא חדרי ארונות בתוך דירה. כמו כן, קבלת פרשנותם של המבקשים תהפוך הוראות אחרות בצו הארנונה לחסרות משמעות, לרבות הגדרת השטחים המשותפים והרשימה הסגורה של אזורים המחויבים בשיעור מופחת. לפיכך, הייתה אפשרות סבירה שהטענה לגבי חדרי העגלות תצליח, אך לא הטענות לגבי האזורים האחרים. בהתאם לכך, אישר השופט את הבקשה לתביעה ייצוגית רק ביחס לחדרי עגלות. הקבוצה כללה את כל בעלי הנכסים למגורים בתחום שיפוטה של העירייה, ששילמו ארנונה על חדר עגלות שהיווה "מחסן" לפי צו הארנונה. הצדדים הוזמנו לנסות להגיע להסכם שייתר את הצורך בתובענה הייצוגית, ולעדכן את בית המשפט עד למועד שנקבע.