תא"ק 66777-12-20

תקציר

המסגרת המשפטית למקרה זה סובבת סביב מושג הרישיונות המשתמעים בדיני הקניין. בית המשפט מכיר בכך שהיתר לשימוש בקרקע יכול להינתן בעל פה או אפילו במשתמע באמצעות התנהגותו של בעל הקרקע. הרשאה זו, המכונה רישיון, ניתנת לביטול בכל עת על ידי בעל הקרקע, למעט במקרים נדירים בהם הרישיון אינו ניתן לביטול בהתבסס על עקרונות של צדק, תום לב והסתמכות צפויה מראש מצד בעל הרישיון. במקרה ספציפי זה טענה הנתבעת כי התובעת, בעלת הקרקע, נתנה לה אישור לשפץ דירה הממוקמת בנכס במתנה. התובע הכחיש טענה זו. בית המשפט מצא כי בעוד שהתובעת אכן העניקה לבנה ולאשתו (הנתבעת) רשות להשתמש בנכס, אין כל ראיה לרישיון בלתי חוזר. טענת הנתבעת כי הוצאות השיפוץ, שהסתכמו ב-180,000 ₪, הקנו לה זכות להישאר בדירה, לא נתמכה בראיות משכנעות. בית המשפט ציין כי הנתבעת הציגה גרסאות שונות וסותרות לאופן קבלת האישור ולא סיפקה מסמכים או הצהרות מפורשות התומכות בטענתה. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע כי כל הסכום שהלווה הנתבע הלך לשיפוץ הדירה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, הורה לנתבעת לפנות את הדירה ופסק לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת זכאית לפיצוי בגין השקעותיה בדירה, אשר בית המשפט העריך כי הוא שווה ערך לשווי השימוש בה, לחשבונות ולכל נזק שייגרם במהלך אכלוסה לאחר ביטול ההיתר. המועד האחרון לפינוי הנאשם נקבע ליום 22.6.23.