בג"צ 5688/92

תקציר

בתיק של הוריו השכולים של רב"ט ערן וייכסלבוים נגד שר הביטחון והמועצה הציבורית להנצחת החייל, עסק בג"ץ ב-1993 בסוגיה רגישה הנוגעת לחריטה על מצבה צבאית. ההורים ביקשו להוסיף למצבתו את שמות אחיו של ערן, תוך חריגה מהפורמט המקובל הכולל רק את שמות הורי הנפטר, תאריכי לידה ופטירה ודרגה. המועצה הציבורית ושר הביטחון דחו בקשה זו, תוך הדגשת עקרון האחידות והשוויון בבתי העלמין הצבאיים, שמטרתו להוקיר את כלל הנופלים ללא הבחנה. בעוד רוב בית המשפט, כולל השופטים מלץ וגולדברג, תמך בהחלטה לשמור על אחידות בדחיית העתירה, השופט ברק הציג דעה חולקת. הוא טען לאיזון בין אחידות לכבוד האדם, והציע כי ביטויים אישיים צריכים להיות משולבים בקווים מנחים קבועים, המשקפים אבל קולקטיבי ואישי כאחד. ברק הדגיש כי כתובות אישיות יכולות לספק נחמה למשפחות השכולות, מבלי לפגוע באופן משמעותי באחידות בית הקברות הצבאי. לדעתו, המדיניות הנוכחית העדיפה יתר על המידה אחידות על חשבון כבוד האדם, והיה צורך בגישה חדשה שתתאים לערכים המודרניים ולצרכים הרגשיים של המשפחות. למרות התנגדותו של ברק, בית המשפט החליט בסופו של דבר לדחות את העתירה, ואישר את הנוהג הקיים כסביר בהתחשב בהקשר ההיסטורי והחברתי של בתי קברות צבאיים בישראל.