ע"א 1/75

תקציר

השופטת דחתה את הערעור בשל אי התאמות שונות שנמצאו בחוזה שהציג הבנק המערער. בחוזה נקבע כי הבנק יעמיד הלוואה של עד 55,000 ל"י באופן עקרוני, אולם לא צוין במפורש כי ההלוואה תינתן במלואה למשיבים. כוונת החוזה הייתה שכספי ההלוואה ישמשו את המשיבים לרכישת חנות מסוימת, דבר שהוזכר במבוא, מרמז על זמינות מיידית במזומן. תחת זאת, ניתן למשיבים אשראי בלתי חוזר בסכום ההלוואה, אליו לא יכלו לגשת באופן מיידי או במזומן. גם תנאי ההחזר לא היו מאוזנים לטובת הבנק, וחייבו תשלומים חודשיים מיידיים מהמשיבים אך אפשרו לבנק לשחרר את הכספים במועד מאוחר יותר. זאת ועוד, טענת המערערת כי המשיבים היו מודעים למכירת תעודות הפיקדון והסכימו לה לא נחשבה תקפה, שכן הטפסים עליהם חתמו המשיבים היו ריקים בעת החתימה, והשופט סבר כי לא הייתה כל ידיעה או אישור למכירה מצד המשיבים. ככלל, השופט סבר כי החוזה מנוסח בצורה לקויה ופורש לטובת המשיבים, ומכאן החליט לדחות את הערעור בתוספת הוצאות עונשיות בסך 2,000 ל"י שתשלם המערערת למשיבים.