ת"א 56184-02-16

תקציר

השופט החליט לקבל את הבקשה לדחיית התביעה, כלומר בקשת התובעים למתן פסק דין הצהרתי שיכריז עליהם כבעלים של שטח שבמחלוקת לא תינתן. החלטת השופט מתבססת על כך שטענת התובעים לחזקה נוגדת, גם אם היא נכונה, אינה מקנה להם זכות חוקית בנכס הנדון. על פי חוק ההתיישנות, תביעת התובעים מהווה חסם פרוצדורלי, כלומר היא יכולה לשמש רק כמנגנון הגנה על ידי הנתבעים, ולא כבסיס לעילת התביעה של התובעים. יתר על כן, השופט מדגיש כי השטח שבמחלוקת מסווג כקרקע פרטית, ומכאן משתמע, על פי חוק הקרקעות העות'מאני, כי כל טענה לחזקה נוגדת מוגבלת להיות תקופת התיישנות פרוצדורלית. משמעות הדבר היא שהתובעים, לכל היותר, יכלו רק למנוע מהבעלים הרשום (הנתבע) לפעול לסילוקם מהקרקע. עוד מציינת השופטת כי ייתכן שהתובעים יוכלו לבסס זכויות קנייניות בשני אפיקים נוספים: באמצעות פתיחת הליך לתיקון רישום החלקות או באמצעות הליכי פשרה לפי פקודת ההסדר. עם זאת, ההליך הנוכחי אינו המסלול המתאים לתובעים לקבלת מעמד קנייני. בסופו של דבר, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הנתבע והוצאות משפט, בסך 10,000 ₪.