ת"א 22277/03

תקציר

התיק נסוב סביב תאונת דרכים בה נפצעה התובעת, שנהגה ברכבה באותה עת. הנתבעים טענו כי רישיון הנהיגה של התובעת אינו תקף משום שלא חידשה אותו במשך למעלה משנה לפני התאונה, ולכן היא אינה זכאית לכיסוי ביטוחי או לפיצוי על פי החוק. מנגד, טענה התובעת כי זכותה לפיצויים מוגנת בחוק והכחישה כי אי חידוש הרישיון פגע בזכאותה. בית המשפט נדרש לקבוע האם התנאי בפוליסה, אשר שלל את זכותה של התובעת לפיצוי בשל אי תשלום אגרת חידוש הרישיון במשך למעלה משנים עשר חודשים, תקף. לאחר בחינת החוקים וההלכה הרלוונטיים, פסק השופט לטובת הנאשמים. הוא הגיע למסקנה כי ההוראה בפוליסת הביטוח, שהתנתה את הכיסוי בתוקפו של רישיון הנהיגה, הייתה סבירה ונתמכה בחוק. מאחר שהתובעת לא חידשה את רישיונה במשך 16 חודשים, היא לא הייתה זכאית לפיצוי לפי הפוליסה או לפי סעיף 7(5) לחוק נפגעי תאונות דרכים. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובעת כי נפגעו זכויותיה לפי חוק יסוד, וקבעה כי שלילת הפיצויים הייתה מוצדקת וסבירה. בעקבות זאת הורתה השופטת על מחיקת התביעה והטילה על התובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪.