ע"פ 686/80

תקציר

המערער הורשע ברצח בכוונה תחילה לאחר שרצח את חברתו לשעבר בעקבות מפגש מקרי בו סירבה לדבר עמו. הוא ערער על הרשעתו וביקש להחיל את "האחריות המופחתת", הגנה שאינה מוכרת בדין הישראלי אך קיימת במשפט האנגלי לפי חוק הרצח משנת 1957. לחילופין, הוא טען להתגרות חמורה וטען כי יש לראות במעשיו הריגה ולא רצח. בית המשפט העליון דחה טענות אלה, ואישר כי המשפט הישראלי אינו מכיר ב"אחריות מופחתת" באמצעות פרשנות משפטית טהורה. בית המשפט הדגיש כי רגשות המבוססים על הפרעות נוירוטיות או התנהגויות אימפולסיביות אינם מהווים הגנה על "דחף בלתי ניתן לכיבוש". בית המשפט קבע כי רצח בכוונה תחילה כרוך בכוונה סובייקטיבית להרוג, ומחייב הן החלטה להרוג והן הכנה, שהוכחו במקרה זה במעשה של ירי שישה כדורים מטווח קצר. יתר על כן, בית המשפט ניתח את יסודות ההתגרות, ולא מצא כל התגרות מיידית או משמעותית מצד הקורבן שיש בה כדי למתן את מעשיו של המערער. סערת רוחו של המערער מקנאה ואכזבה קודמות לא סווגה מבחינה משפטית כפרובוקציה, שכן פער הזמנים בין האירוע הקודם לבין המעשה היה משמעותי. עוד ציין בית המשפט כי למערער היה זמן ניכר להשיב לעצמו את השליטה העצמית ואינו יכול לטעון כי סערת הנפש מאירועי העבר הצדיקה את תגובתו הקטלנית. ככזה, בית המשפט אישר את יסודות המחשבה המוקדמת וההכנה, והצביע על אופיו המחושב של הפשע. הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את ההרשעה המקורית.