עמ"נ 58784-07-18

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את החלטת ועדת הערר. בית המשפט קובע כי על מנהל הארנונה לרשום את השוכרים כמחזיקים בחלקי השטחים המשותפים על פי חלקם המוסכם בחוזים לצורך חיובי ארנונה, שכן אין מחלוקת בין המשכיר לבין השוכרים בעניין זה. החלטה זו תקפה בהיעדר יריבות בין הצדדים הקרובים לנכס. השופטת, השופטת מיכל אגמון גונן, מגיעה למסקנה זו על סמך פסיקה קודמת, בה קבעה כי במצבים בהם אין מחלוקת בין מחזיקים פוטנציאליים בנוגע לתשלומי ארנונה, שיקול הדעת של מנהל הארנונה בנוגע לרישום מוגבל. היא מדגישה כי מטרת זיהוי המחזיק היא לקבוע מי מהצדדים ישלם את הארנונה, וזאת רק כאשר יש מחלוקת. מאחר שהשוכרים הביעו עניין בתשלום המיסים והסכימו לעשות זאת באמצעות חוזיהם, אל לעירייה להתערב במערכת היחסים החוזית בין הקניון לשוכרים. בנוסף, מקבל השופט את הטענה כי קיימת פעולה של בית המשפט – עיקרון משפטי המבוסס על רעיון הסופיות וחסמים פרוצדורליים למניעת התדיינות חוזרת באותו עניין – המונעת ממנהל הארנונה לסרב לרשום את הדיירים כמחזיקים. זאת, משום שהמקרה הנוכחי חולק קווי דמיון עובדתיים ומשפטיים משמעותיים עם החלטה קודמת (ע"א 28859-12-13), בה הורה בית המשפט למנהל הארנונה לרשום שוכר כמחזיק בשטחים משותפים ספציפיים באותו קניון. לפיכך, השופט מורה על רישום השוכרים כמחזיקים ומחייב את המשיב לשלם לקניון הוצאות בסך 10,000 ₪.