בש"א 2585/18

תקציר

להלן תקציר פסק הדין: השופט, גלעד לובינסקי זיו, שקל בכובד ראש את הבקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. הם מכירים בגישה המחמירה המיושמת בדרך כלל בבקשות מסוג זה, אך במקרה זה הם מוצאים לנכון לסטות מגישה זו. מספר גורמים משפיעים על החלטה זו. ראשית, בקשה להארכה הוגשה בתוך המועד המקורי להגשה, והמדינה ציינה כי אין בכוונתה לבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין. בכך ממתנת הפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של המשיב. שנית, המדינה זקוקה לזמן נוסף כדי לקבל החלטה מושכלת אם לעתור לדיון נוסף ולקבל אישור מהרשויות הרלוונטיות. בנוסף, פסק הדין מתייחס לעניינים כבדי משקל בדיני הנזיקין, כפי שציינו השופטים י' עמית וי' וילנר. למרות שיקולים אלה, סבורה השופטת לובינסקי זיו כי ההארכה המבוקשת של 30 יום מוגזמת בהתחשב בנסיבות. במקום זאת, הם קבעו כי יינתן תאריך יעד מוארך עד 22 באפריל 2018, שהוא מסגרת זמן מתאימה יותר. סיכום זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומאזן בין עקרונות הצדק לבין מסגרת זמן ריאלית לפעולות משפטיות.