ע"א 90/86

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין משמורת על שני ילדים קטינים שהוריהם מעולם לא נישאו והשתייכו לדתות שונות. המערער, תושב שבדיה נוצרייה, והמשיב, אזרח ישראלי יהודי, חיו יחד בשבדיה מבלי להינשא והולידו שני ילדים משותפים. לאחר שהיחסים ביניהם התדרדרו, עזב המערער את המשיב וביקש לחזור לשבדיה עם הילדים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב והעניק לו משמורת על הילדים. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. נקבע כי מקום מגוריהם של הילדים, כהגדרתו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הוא כיום ישראל ולא שבדיה, ולכן יש להחיל את הדין הישראלי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי טובת הילדים היא השיקול העיקרי בתיקי משמורת ואין לגבור עליה על ידי גורמים מהותיים. על אף שהמערערת הייתה האפוטרופוסית הטבעית של הילדים, הסכים בית המשפט עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי המשיב הוא מטפל יציב יותר וכי עקירת הילדים מחייהם המבוססים בישראל עלולה לגרום להם נזק נפשי. השופט גולדברג הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות התערבות בהחלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור, תוך השארת משמורת הילדים בידי האב.