ת"א 29052-06-12

תקציר

המקרה נסוב סביב קביעת המועד המתאים לחישוב הפיצויים המגיעים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בעקבות שינוי ייעוד הקרקע, המהווה תנאי מוקדם לקביעה האם הקרקע סבלה מירידת ערך עקב תכנית חדשה. התובעים טוענים כי המועד הקובע צריך להיות המועד שבו נודע לציבור לראשונה על מימושה האפשרי של התכנית, שהוא לטענתם המועד שבו התקבלה ההחלטה להפקיד את התכנית, ואילו הנתבעים טוענים כי זהו המועד שבו פורסמה התכנית ברשומות. האחרון הוא המועד הקבוע כחוק והמועד המתאים לשימוש בעת הערכת שווי הקרקע. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם כי חלה ירידת ערך הקרקע עקב הציפייה לאישור התוכנית, ואף לא הוכיחו כי הציבור הרחב היה מודע לתוכנית טרם הפקדתה. בנוסף, השופט מצדד בחוות דעתו של השמאי המומחה מטעם הנתבעת, לפיה שווי הקרקע נותר ללא שינוי בשל תכנית ג/1209 וכי שיטת ההשוואה בה נקט השמאי הייתה ראויה. זאת ועוד, אין צורך להתייחס לפרשנותם של התובעים למונח "פגיעה במקרקעין" שבסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שכן השמאי המומחה ביסס את הערכתו על השיטה המוצעת על ידי התובעים. משכך, פוסקת השופטת לדחות את התביעות, ומחייבת את התובעים לשאת בהוצאות הוועדה.