ת"א 21758-09-21

תקציר

בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת ביג לסעד זמני נגד D&A מכמה סיבות. ראשית, באשר לעילת התביעה, מצא בית המשפט כי ביג לא הציגה ראיות מספיקות לכך שההסכמים שנעשו בישיבת ההטבות הותנו בביצועם בתוך 7 ימים. הראיות שהוצגו, לרבות עדויות ומסמכים, העלו ספקות לגבי טענת ביג ותמכו בטענת D&A כי הצדדים האריכו מועד זה. בנוסף, ביג לא הוכיחה כי D&A לא עשתה דבר כדי לקיים את סיום העסקה, כפי שנטען. התנהלות שני הצדדים הצביעה על הארכת המועד האחרון ושינוי מתווה הפעולה. שנית, מאזן הנוחות לא העדיף את BIG. בית המשפט הדגיש כי סעד זמני בדרך כלל אינו ניתן עבור נכסים מסחריים, שכן ניתן לפצות על הנזק הכספי. ביג לא הוכיחה כי הנזק שייגרם מאי מתן הצו יהיה בלתי הפיך, מה גם שכבר ניתנו לה ביטחונות בדמות שעבוד על מניות דן אנד A וערבות אישית. נסיבותיו הייחודיות של פרשת סובחיה עלי, שעניינה צו ארעי לחלקת אדמה ובה עצי זית עתיקים, לא התקיימו במקרה זה. גם בקשתה של ביג להפנות את כל הכספים שהופקו מפעילותה השוטפת של ישפרו לחשבון נאמנות עד להכרעה בתביעה העיקרית נדחתה. בית המשפט ציין כי בקשה זו תשנה את המצב הקיים ללא כל ראיה לניהול פיננסי כושל או להברחת נכסים על ידי D&A. יתר על כן, מתן צו זה יפגע בפעילות השוטפת של ישפרו ויעדיף את ביג על פני הנושים הקיימים, לרבות בעלי משכנתאות רשומות על נכסי המודיעין. חוסר תום הלב והתקינות של ביג היווה גם גורם מכריע בדחיית הסעד הזמני, במיוחד בהתחשב בבקשתה הראשונית של ביג לסעד במעמד צד אחד. ביג הסתירה עובדות ומסמכים חיוניים, כגון טיוטת ההסכם שנשלחה על ידי בא כוחה והקשר עם ד"ר פריסט לאישור הממונה, שסתרו את טענתה כי D&A לא נקטה כל פעולה כדי לעמוד בהסכמי פגישת ההטבות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי החלטתו התקבלה על סמך השלב המקדמי של הבקשה ואינה משקפת את סיכויי התביעה העיקרית. ביג הוזמנה לחלוק את עמדתה לגבי המשך הטיפול בתיק, ובית המשפט ציין כי החלטה משלימה תינתן בהתאם. ביג חויבה לשאת בהוצאות D&A ובהוצאות ההשבחה, כל אחת בסך 50,000 שקל, לאחר דחיית הבקשה.