בג"צ 1750/91

תקציר

התיק סובב סביב תביעת גירושין שהגיש בעל נגד אשתו בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. האישה עתרה לבג"ץ בבקשה לבטל את פסקי הדין של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול, שדחה את ערעורה. העתירה מתבססת על שתי טענות עיקריות: חוסר סמכות ופגיעה בצדק הטבעי. בבית המשפט המחוזי התקיימו מספר דיונים בפני הרכב חסר של שני שופטים בלבד, בניגוד לדרישת שלושה שופטים. הבעל טען כי עתירת האישה נדחתה וכי הדיונים בפני ההרכב החסר לא השפיעו על פסק הדין. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת האישה, וקיבל את טענתה כי פסק דין שניתן על ידי פאנל חסר בטל ומבוטל, גם אם לא השפיע באופן מהותי על התוצאה. בית המשפט הדגיש את חוסר האפשרות לקבוע את השפעת דיוני הפאנל החסרים על פסק דינו של הפאנל המלא. בנוסף, ציין בית הדין כי זכותה של האישה להעלות את טענת חוסר הסמכות לא בוטלה בכך שלא ערערה קודם לכן וכי השיהוי של שלושה חודשים בין דחיית הערעור לבין הגשת העתירה היה סביר. כתוצאה מכך, פסקי הדין של שתי הערכאות נחשבו בטלים ומבוטלים בשל היעדר סמכות פונקציונאלית, מה שהפך את הדיון בפגיעה בצדק הטבעי לבטל. הצו המותנה הפך למוחלט, והעתירה ניתנה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.