ת"א 30379-06-17

תקציר

התובע, רן שפירא, תבע את הנתבע, עו"ד הנר, על כך שלא ייצג אותו כראוי בעסקת נדל"ן. התובעת התקשרה עם חברת MDG בהסכם שכירות ליחידת דיור בבניין ברחוב הירקון בתל אביב. התובע טען כי עו"ד הנר ייצג אותו בעסקה ולא הפעיל את המיומנות והטיפול המצופים מעו"ד, וגרם לו נזק בגובה מלוא התמורה ששולמה עבור השכרת היחידה. עו"ד הנר טען כי טענות התובע התבססו על גרסה מעוותת וחלקית של האירועים וכי הוא לא ייצג את התובע בעסקה ולכן אינו חב לו חובת זהירות כלשהי. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי עו"ד הנר ייצג אותו בעסקה או כי התובע חתם על הסכם השכירות והסכם נוסף שנקרא הסכם הניהול עם עו"ד הנר. עם זאת, בית המשפט מצא כי עו"ד הנר אכן ניסח הסכם אחר, הסכם ההשתלטות, וכי התובע חתם על הסכם זה ושילם לעו"ד שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪. בית המשפט קבע, כי בין התובע לבין הנתבע נוצרו יחסי עורך דין-לקוח ביחס להסכם ההשתלטות, אותו ניסח עו"ד הנר לבקשת MDG. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של עו"ד הנר בניסוח הסכם זה וקבע כי הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת. עו"ד הנר לא בחן מסמכים קריטיים, התעלם מסימני אזהרה על קשייה הכספיים של MDG ולא הסביר את מהות ההסכם או את הסיכונים הכרוכים בו כלפי התובע. עוד קבע בית המשפט כי עו"ד הנר התרשל בתפקידו בכל הנוגע ליישום ההסכם. בית המשפט הכיר בנזק הכספי שנגרם לתובעת מהעסקה הכושלת, אשר היה ללא עוררין בסך של 500,000 ₪. עם זאת, בית המשפט מצא כי רק חלק מנזק זה קשור סיבתית לרשלנות הסנגור. בית המשפט קבע כי החלק הסיבתי המשפטי לנזק הוא 200,000 ₪, שכן סכום זה טרם שולם על ידי התובעת ל-MDG בעת ניסוח ההסכם הבעייתי. למרות שבית המשפט קבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין רשלנות הנתבע לבין חלק מנזקי התובע, הוא גם מצא את התובע אשם בכך שתרם לנזקיו בשיעור של 25%. זאת, בשל תמימותו של התובע והיעדר בדיקת נאותות בעסקת נדל"ן מורכבת. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע חויב בנזק בסך 150,000 ₪, המהווים 75% מהנזק הקשור לרשלנותו, בתוספת 14,040 ₪ הוצאות משפט ששילם התובע לנתבע, ו-10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. הסכום הכולל, 174,040 ₪, חויב להיות משולם לתובע, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד חתימת הסכם ההשתלטות. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את מלוא אגרת בית המשפט והוצאות העדים, וכן 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.