ע"א 280/84

תקציר

במקרה שנדון בבית הדין לערעורים אזרחיים בעניינם של הנשיא מ' שמגר והשופטים י' בך וי' מלץ, דן בית המשפט בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את תביעת המערער לאי גילוי עילת תביעה. המערער ביקש סכומים מקרן וכבר הגיע להסדר בעל תוקף משפטי. עם זאת, הם הגישו תביעה חדשה נגד המשיב, בטענה כי הקרן פעלה כשלוחה של המשיב, ולמעשה חייבה גם את המשיב. בית המשפט העליון בחן האם כתב התביעה של המערער אכן מגלה עילת תביעה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על ההצהרה לגלות עובדות מספיקות כדי לתמוך בתובענה הנטענת, ללא הסתמכות על טיעוני הגנה מקדמיים. בית המשפט ציין כי בהסכמים המקוריים שנחתמו כתוצאה מהתדיינות קודמת, המערערת פתרה תביעות הקשורות לפרויקט בנייה. ניסיונה העוקב של המערערת לקשור את פעולות הקרן ישירות למדינה נבחן לגופו של עניין, אך נמצא לוקה בחסר, שכן הנושאים כבר טופלו משפטית בהסכם הפשרה, אותו קיבלה המערערת. לפיכך, הערעור נדחה, לא משום שהמדינה לא הייתה צד למחלוקת הראשונית, אלא בשל אופייה הכפול של התביעה שכבר הוכרעה בין הקרן לבין המערער. משכך, חויב המערער בהוצאות המשיב, בסך 1,500 ₪, כפי שנפסק על ידי הנשיא שמגר והוסכם על ידי השופטים בך ומלץ.