ע"א 31395-01-18

תקציר

זהו תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין תמרקין ואח' נ' Kravis et al. התיק סובב סביב סכסוך כספי בו היו מעורבים ניר תמרקין, משה תמרקין, שמואלה קרביס וחברה בשם עצי שיטה 2002 בע"מ (שיטים). הסכסוך המקורי נבע מהסכם שכירות שנחתם בין שלמה קרביס (שנפטר מאז) לבין שיטים, כאשר ניר ומשה תמרקין שימשו כערבים. הסכם זה לווה בהסכם נוסף, שסיבך את היחסים בין הצדדים. בית המשפט קמא קבע כי ניר ומשה אחראים לחובותיו של שיטים, לרבות ארנונה, דמי שכירות ודמי שימוש, והניע את ניר תמרקין להגיש ערעור, ואת שמואלה קרביס להגיש ערעור שכנגד. כעת קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכם השני מהווה הסכם חדש, ובכך מבטל את ערבותו של ניר מההסכם הראשון. השופטים קבעו כי ההסכם השני שינה באופן משמעותי את תנאי החכירה הקודמת, לרבות שינויים בהתחייבויות ובאחריות הצדדים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי גם אם ההסכם השני נחשב כהמשך להסכם הראשון, השינויים שהוכנסו בו היו מהותיים ואפשרו לניר לבטל את ערבותו כליל. לפיכך, ערעורו של ניר התקבל, והוא אינו חב עוד בחובותיה של שיטים. לפיכך, על קרביס להשיב את הכספים ששילם ניר על פי תנאי פסק הדין הקודם. בפנייה לערעור שכנגד, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענותיה של שמואלה קרביס. הערעור הנגדי נגד שיטים נדחה מאחר שהחברה עצמה לא ערערה על פסק הדין המקורי. בעניין משה תמרקין קבע בית המשפט כי שני היבטים בפסק דינו של בית משפט קמא טעונים תיקון. ראשית, הסכומים החייבים חייבים לכלול הפרשי הצמדה וריבית. שנית, משה חויב לשלם דמי שכירות בסך 31,500 שקל לשנת 2010, בצירוף הפרשי הצמדה ממועדי השיקים הרלוונטיים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מסתיים בכך שהוא מורה להחזיר את הערבויות שניתנו על ידי שני הצדדים, וללא כל הוצאות שנפסקו למי מהצדדים.