ע"א 1510/09

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב השאלה האם אירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק הפיצויים, ולפיכך מזכה את הנפגע בפיצוי. המשיב נפצע בעת מאבקו עם גנב רכב, אשר דחף את המשיב ממושב הנהג ונמלט מהמקום, וכתוצאה מכך נתלה המשיב על הרכב עד שנפל ונפצע. השיקול המרכזי הוא האם האירוע עונה להגדרת "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, הקובע כי מדובר בפגיעה שנגרמה כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. פסק הדין בוחן את כוונת העבריין ומוצא כי בעוד שהמניע העיקרי היה לגנוב את הרכב, הייתה כוונה ברורה לפגוע במשיב. עוד נקבע כי הפגיעה לא הייתה תוצאה ישירה של השימוש ברכב, אלא של מעשיו של העבריין. לפיכך, האירוע אינו נחשב ל"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. משכך, המשיב אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, והערעור מתקבל. עוד צוין בפסק הדין כי חוסר יכולתו של המשיב לזהות את הפוגע אינו מאפשר להם לנהל תביעת נזיקין. בנוסף, ההחלטה מבטלת את פסק דינו של בית משפט השלום ומורה למשיבה להשיב כל פיצוי ששולם על ידי קרנית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המשיב חייב גם בהוצאות המשפט של המערערת. השופטת אסתר קובו-עבד נתנה את פסק הדין, עליו הסכימו השופטות מיכל רובינשטיין ועפרה צ'רניאק.