ת"א 54138-01-17

תקציר

התובע, שנכווה בבר, תבע את בעלי הבר ומפעיליו (נתבעים 1-3) ואת עיריית תל אביב בגין רשלנות. הבעלים ניסו לשכנע את בית המשפט כי מכרו את הבר לפני התאונה, וסיפקו מזכר כראיה, אך השופט מצא אותו לא אמין. המסמך היה חסר חתימה ותאריכים, ועדויות הבעלים סתרו זו את זו. רישומי העירייה והמסמכים שהוגשו לבית המשפט על ידי הבעלים עצמם הראו כי הם עדיין קשורים לבר. השופט גם מצא את הבעלים אחראים באופן ישיר למעשיו הרשלניים של הברמן, שכן הם לא הדריכו אותו ולא פיקחו עליו, ובעקיפין אחראים כמעסיקיו או שותפיו העסקיים. בפנותו לעירייה ציינה השופטת את חובת הזהירות שהיא מטילה כלפי התושבים. בעוד שלעירייה הייתה חובה לפקח ולסגור עסקים ללא רישיון, פעולותיה לא תמיד היו נתונות לשיקול דעת רחב. במקרה זה, בית המשפט כבר הורה על סגירת הבר, כך שפעולת העירייה הייתה טכנית יותר וכללה את ביצוע הצו. העירייה לא אכפה את צו הסגירה במשך למעלה משנה ואפשרה לבר לפעול ללא רישיון. עם זאת, השופט קבע כי רשלנות העירייה אינה אחראית מבחינה משפטית לתאונה. התובע לא הוכיח כי היעדר רישיון גרם לתאונה, והעירייה לא יכלה לצפות באופן סביר את התנהגותו הפזיזה של הברמן. השופטת פסקה לתובע פיצויים בסך 560,000 ₪ מהבעלים, מתוכם 20,000 ₪ בגין אובדן שכר בעבר, 200,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, 30,000 ₪ עבור סיוע במהלך החלמה, 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-300,000 ₪ עבור כאב וסבל. כמו כן חויבו הבעלים לשלם 23% שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. התביעה נגד העירייה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.