בג"צ 2181/18

תקציר

העותרים, משפחה הכוללת אזרח ירדני יליד ארה"ב שנישא לתושב ועבר לאזור בשנת 2006, עתרו להארכת ויזה לאזרח הירדני לאחר היסטוריה ארוכה של בעיות ויזה. המשיבים, המייצגים את הרשות הפלסטינית, טוענים כי לא חל כל שינוי במצב העובדתי מאז נדחו עתירות קודמות באותו נושא וכי על העותרים לפנות תחילה לרשות לקבלת רישיון ביקור או איחוד משפחות. העותרים טוענים כי הרשות הפלסטינית מסרבת לטפל בבקשתם לאיחוד משפחות וכי פסיקות העבר התבססו על ההנחה שהדבר אפשרי. עוד הם טוענים, כי הסמכות להעביר בקשות לאישור נתונה בידי המשיבים. עם זאת, בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי הקושי לכאורה של העותרים לקדם איחוד משפחות אינו מצדיק בחינה מחודשת של החלטות קודמות, מה גם שהמשיבים הציגו נתונים המראים כי הרשות הפלסטינית מטפלת באלפי בקשות להיתרי ביקור בשנה. זאת ועוד, בירור חד-פעמי של סטטוס בקשת העותרים אינו מצביע על מבוי סתום במסלול זה, ואינו מצדיק סטייה מעקרון סופיות הדיונים. מאחר שלא חל שינוי בנסיבות, העתירה נדחית ולא נפסקו הוצאות.