רע"פ 8182/18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיותן ואכיפתן של תקנות האוסרות קיבוץ נדבות בכותל המערבי ובמקומות קדושים אחרים בישראל. בית המשפט התייחס לשלוש רמות של סוגיות: פרוצדורלית, משפט מהותי וחוקיות האכיפה. הדיון הפרוצדורלי התמקד בשאלה האם יש מקום לאתגרים משפטיים ישירים או עקיפים, והגיע למסקנה כי אתגרים עקיפים תקפים בתיקים פליליים הכוללים חקיקת משנה. במישור המהותי בחן בית המשפט את הסמכות לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים ואת חוקתיות התקנות, ואישר כי התקנה הותקנה נחקקה בסמכות מתאימה ושירתה את התכלית הלגיטימית של שמירה על קדושתם וסדרם של המקומות הקדושים. ההיבט החוקתי שקל פגיעות אפשריות בזכויות כגון קיום בכבוד וחופש הביטוי, אך קבע כי המגבלות מידתיות בהתחשב בהיקפן הגיאוגרפי המצומצם של התקנות. חוקיות האכיפה הדגישה כי על האכיפה להיות רגישה ומידתית. בין השופטים התגלעו חילוקי דעות, כאשר השופט אלרון התנגד לכך, טען כי התקנות חסרות את האישור הפרלמנטרי הדרוש והטיל ספק בסמכות המספיקה כדי להגדיר קיבוץ נדבות במקומות קדושים כעבירה פלילית. למרות שהכיר באתגרים פרוצדורליים ואכיפה, בית המשפט אישר בסופו של דבר את התקנות, דחה את הערעורים אך הדגיש את הצורך במדיניות אכיפה וענישה נבונה.