עפ"ג 9231-09-13

תקציר

המערער הורשע באי הגשת עשרה דוחות מס שנתיים במועד ועמד בפני אישומים מרובים לפי סעיף 215(4) לפקודת מס הכנסה. בית משפט קמא הרשיע אותו על סמך כתב אישום מתוקן, וצמצם את מספר הדוחות מעשרה לאחד. בית המשפט קבע כי אין די ראיות כדי להסביר את השיהוי בהגשת הדו"ח וגזר עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 40 אלף שקל או ארבעה חודשי מאסר נוספים. בית המשפט שקל את הסבריו של המערער לעיכוב ולמצבו הרפואי, אך בסופו של דבר מצא את מעשיו חמורים, מה גם שמדובר בעורך דין שהיה צריך לדעת טוב יותר. המערער ערער על גזר הדין וטען כי בסופו של דבר הגיש את הדוחות, לא נגרם נזק לאוצר המדינה ויש להתחשב בנסיבותיו האישיות. ערכאת הערעור, לאחר דיונים מרובים להערכת מצבו הרפואי של המערער, החליטה שלא להתערב בעונש. הם הדגישו את חומרת העבירה, וציינו כי איחור בדיווח פוגע ביכולתה של רשות המסים לגבות מס. בית המשפט התייחס לתקופה הארוכה של אי ציות למערער ולמקצועו כעורך דין, ורמז כי היה עליו לדעת את השלכות מעשיו. זאת ועוד, בית המשפט התייחס להיעדרו של כל מסמך המעיד על אי יכולתו של המערער לרצות את עונש המאסר וציין הוראות המאפשרות את העברתו לבית חולים במידת הצורך. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער נצטווה להתייצב בבית המעצר ניצן במועד קצוב לצורך ריצוי עונשו. בית המשפט התיר אפשרות למיון מוקדם והורה למערערת לתאם עם הגורמים הרלוונטיים. ההחלטה נמסרה לצדדים, ובא כוחו של המערער ביקש עיכוב ביצוע לניתוחים, אשר השופט ציין כי יישקל בעוד מספר חודשים.