ע"נ 46971-11-16

תקציר

הערעור מערער על החלטת המשיב לדחות את בקשתו של המערער, הסובל מטרשת אמיוטרופית צידית (ALS), להכרה במוגבלותו כפי שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי. בקשתו של המערער להכרה לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום) נדחתה בנימוק שאין ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין מצבו לבין שירותו. בערעור נטען, כי החלטת המשיב לא שקלה כראוי ראיות של חוות דעת מומחה המצביעות על קשר סיבתי, וכי חשיפתו של המערער לקרינה במהלך השירות לא נלקחה בחשבון. בית המשפט פירט את עברו הרפואי של המערער ואת חוות דעת המומחים שקיבל המשיב, שהיו סותרות בסוגיית הסיבתיות. הצוות המשפטי של המערערת גם נמנע מלהגיש תצהיר המפרט את ציוד הקרינה אליו נחשפה המערערת, או חוות דעת מומחה התומכת בטענתם, אלא הסתמך על אחת מחוות הדעת המומחה של המשיב. חוות דעת זו, של ד"ר שחם, הגיעה למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין מחלתו של המערער לבין שירותו הצבאי, אך בית המשפט מצא כי חוות דעת זו התבססה על גרסה עובדתית בלתי נתמכת של האירועים ואינה נותנת מענה הולם לדרישות לקביעת סיבתיות. המפתח למקרה דנן היה הדרישה לבסס קשר סיבתי-עובדתי בין שירותו של המערער לבין מחלתו. על המערער היה נטל ההוכחה בעניין זה, ובית המשפט קבע כי עצם האפשרות לקשר סיבתי אינה מספקת. הימנעותו של המערער ממסירת תצהיר מפורט, בצירוף הסתמכות על חוות דעת מומחה בלתי מספקת, הביאו לכך שלא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. משכך, נדחה הערעור, והחלטת המשיב לדחות את הבקשה להכרה בנכות התקבלה.