בג"צ 154/22

תקציר

העתירה שהגיש קיבוץ פלמחים ביקשה להורות לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להעניק להם את "הזכות ליזום" על חלקת קרקע ליד יבנה, שהוחכרה בעבר לקיבוץ לצרכים חקלאיים, והוחזרה לרשות בעקבות שינוי בחוקי התכנון שהתירו בנייה למגורים. הקיבוץ טען כי סירוב להעניק להם זכות זו אינו סביר ומפלה, כפי שהובטח לבעלי קרקעות אחרים. עוד טענו כי העיכוב בטיפול בבקשתם שחק את שווי התמורה שהיו אמורים לקבל ממנהל מקרקעי ישראל. מנהל מקרקעי ישראל, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את העתירה משום שקיים סעד חלופי העומד לרשות הקיבוץ, והוא הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. השופט הסכים עם טענת רמ"י ודחה את העתירה על הסף, בנימוק של קיומו של סעד חלופי. כמו כן, קבע השופט כי הסעד המבוקש על ידי הקיבוץ מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן מדובר בהקצאה ראשונית של קרקעות. השופטת דחתה גם את טענת הקיבוץ, לפיה מאחר שהקרקע המדוברת הוחכרה להם בעבר, היא מהווה "הקצאה מחדש" ולא "הקצאה ראשונית", והסבירה כי חוזה החכירה החקלאי הקודם, והבקשה הנוכחית להקצאת קרקע למגורים, נבדלות זו מזו. השופטת לא הורתה על העברת העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא הוציאה צו ארעי, בשל השיהוי המשמעותי בהגשת העתירה, והיעדר הצדקה להתערבות בהליך המכרזי בשלב זה. לפיכך נדחתה העתירה, והקיבוץ חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של רמ"י עד לסכום של 5,000 ₪.