חדל"ת 27543-02-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגיש נאמן שמונה להליכי חדלות פירעון של מר יצחק לוי. בקשת הנאמן היא לפנות את המשיבים, אהוד ושרה אנקונינה, מדירה בבעלותו של מר לוי, ולחייבם בתשלום דמי שכירות לקרן חדלות הפירעון. הדירה המדוברת נמסרה למשיבים על ידי מר לוי עצמו לאחר שהפר הסכם קודם למסור להם דירה אחרת. לטענת המשיבים, עומדת להם זכות להחזיק בדירה עד שמר לוי יקיים את הבטחתו למסור את הדירה המקורית, ואילו הנאמן טוען כי המשיבים אינם אלא "פולשים" ועליהם לפנות את המקום תוך תשלום דמי שכירות לטובת כלל נושיו של מר לוי. השופטת פותחת ומפרטת את כל ההיסטוריה שעמדה מאחורי הסכסוך, לרבות ההסכם משנת 2014 בין מר לוי לבין המשיבים, אי מסירת הדירות המובטחות וההסדר שהוביל לאחר מכן לבעלות המשיבים בדירה המדוברת. השופט מבהיר את סמכותו של הנאמן לבטל חוזים הפוגעים בקרן חדלות הפירעון, שהיא המטרה העיקרית בהליכי חדלות פירעון. במקרה דנן, מבקש הנאמן לבטל את ההסכם המאפשר למשיבים להתגורר בדירה ללא תשלום דמי שכירות. בית המשפט קובע כי המשיבים לא "פלשו" לדירה אלא קיבלו חזקה כדין ממר לוי. עם זאת, ההסכם משנת 2019, המהווה את הבסיס לתביעת המשיבים לדירה, מבוטל בשל הצורך להעדיף את האינטרסים של כלל הנושים על פני אלה של המשיבים. המשיבים, בהיותם נושים בעצמם, אינם יכולים ליהנות ממעמד מועדף בכל הנוגע לדמי השכירות של הדירה. כמו כן, השופטת מתייחסת ודוחה טענות שונות שהעלו המשיבים, לרבות היעדר היתר כדין לכאורה לדירה, טענתם ל"זכות שעבוד" וטענתם שכנגד בדבר ביטול ההסכם משנת 2014 אם בית המשפט יפסוק לטובת הנאמן. השופטת מדגישה כי זכויותיהם וחובותיהם של המשיבים בקשר להסכם משנת 2014 צריכות להיקבע בבקשה נפרדת, אם תוגש. לבסוף, השופטת דוחה הסדר פשרה מוצע בשל אי התייחסות לתשלומי שכר הדירה בתקופת בחינת היתר דירה אפשרי והנחה בלתי מוצדקת שהוצעה למשיבים בגין רכישת הדירה. לסיכום, ההסכם משנת 2019 מבוטל, והמשיבים נדרשים לשלם דמי שכירות לקרן חדלות הפירעון בשיעור של 8,000 ₪ לחודש החל מיום 22.9.2021 ועד לפינוי הדירה. הם רשאים להישאר בדירה עד להודעה חדשה, ועל הנאמן מוטלת המשימה להסדיר את ההיתרים לדירה.