עת"מ 69/10

תקציר

העותר, תושב הכפר בלאטה הרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני, הגיש בקשה לישיבת קבע בישראל בשנת 1995. בקשתו אושרה עקרונית באותה שנה, אך מעמדו לא שודרג בשל עיכובים שנגרמו על ידי העותר עצמו ומאוחר יותר, חששות ביטחוניים שהובילו לחקירה. בשנת 2002 קיבלה ממשלת ישראל החלטה המעגנת את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), הקובעת כי שר הפנים לא יעניק רישיונות ישיבה לתושבי האזור מטעמים ביטחוניים. עניינו של העותר התנהל בתקופה זו. העותר טען כי טיפולו של המשיב בבקשתו התעכב באופן בלתי סביר וביקש לשדרג את מעמדו לתושב ארעי. עוד טען כי אין להגדירו כ"תושב האזור" בכפוף להוראת השעה, שכן מרכז חייו היה בישראל. לחילופין, ביקש העותר לבחון את בקשתו לגופה. בית המשפט דחה את טענות העותר, וקבע כי הטיפול בבקשתו לא התעכב, וכי העותר נופל להגדרת "תושב האזור" בהוראת השעה. בית המשפט קבע כי הוראת השעה חלה על בקשתו של העותר לישיבת קבע וכי אין בסיס חוקי לשדרוג מעמדו. בנוסף, ציין בית המשפט כי המשיב הצהיר כי העותר ימשיך לקבל היתרי שהייה בישראל. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיב.