דב"ע נה/52 - 3

תקציר

עניינו של בית המשפט בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לקיים פסק דין שניתן שלא בפניו, בשל הימנעותו של המערער מהגשת כתב הגנה. בתחילה, בית המשפט המחוזי הלך בעקבות פסיקה מבוססת, ודחה את בקשת המערער לבטל את פסק הדין בעילה של טעות, תוך שימת דגש על תקדימים היסטוריים שבהם טעויות אינן מצדיקות בדרך כלל ביטול. עם זאת, טען בא כוח המערער כי השיקול העיקרי צריך להיות סיכוייו של המערער להציג הגנה תקפה, דבר שבית המשפט המחוזי הזניח. בא כוח המשיב הסכים כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בשיקול זה, אך סבר כי אין צורך בהיפוך כיוון שלמערער אין הגנה לכאורה. ערכאת הערעור מצאה כי המערער אכן הוכיח הגנה פוטנציאלית המצדיקה משפט לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי הצדק מחייב לבחון מחדש מקרים כאלה באופן מהותי ולא לדחות אותם באופן פרוצדורלי, במיוחד אם קיימת הגנה לכאורה. ערכאת הערעור מתחה ביקורת על חסמים פרוצדורליים החוסמים דיון מהותי ואישרה את העיקרון לפיו ככלל יש לפסוק הוצאות לצד שכנגד בעת ביטול פסק דין. עם זאת, במקרה זה, מאחר שבא כוח המשיב התנגד ללא הצלחה לביטול, לא נפסקו להם הוצאות. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את פסק הדין הראשוני והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש, תוך שהוא דורש היזקנות בשל התמשכות ההליך, וההחלטה ניתנה ביום 13.4.95.