ע"פ 25821-06-10

תקציר

פסק הדין עוסק בקבלן שנשכר לפרק גג אסבסט בבית זית. על פי כתב האישום, הקבלן לא פעל לפי נוהל תקין לטיפול באסבסט, ובכך סיכן את העובדים ואת הציבור. למשיבה יוחסו מספר עבירות, לרבות גרימת מטרד, עבודת אסבסט שלא כדין וגרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר. בית משפט השלום זיכה את המשיב, אך המערער (ככל הנראה המדינה או גוף ממשלתי) ערער על ההחלטה. ערכאת הערעור קבעה כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בפרשנותה את הדינים הרלוונטיים. היא קבעה, כי הפקודה והתקנות הנוגעות לעבודות אסבסט אינן דורשות הוכחת הימצאות "סיבי אסבסט"; במקום זאת, נוכחות של "אסבסט" עצמו מספיק. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ניתן להוכיח זיהום אוויר באמצעות צורות שונות של ראיות, והעובדה שהמערערת לא ערכה בדיקות המפורטות בחקיקת משנה אינה שוללת את האפשרות לצורות הוכחה אחרות. ערכאת הערעור קיבלה את עמדת המערער וביטלה את הזיכוי, והחזירה את התיק לבית משפט השלום על מנת שישקול מחדש את חומר הראיות ויתן פסק דין חדש ביחס לעבירות המיוחסות למשיב, למעט האישום של עבודה ללא רישיון עסק, עליו בחר המערער שלא להתעקש.