פ"א 40004-09-21

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לעבירת תכנון ובניה, בה הורשע המערער, מהנדס במקצועו, בהכנת תכנית בניה למבנה שנבנה שלא כדין על שמורת טבע. החלטתו של בית משפט קמא להרשיע את המערער התבססה על הודאתו שלו, שבית המשפט מצא כי היא וולונטרית ואמינה, וכן על הודאתו של נאשם אחר שהיה מעורב בפרשה. בית המשפט פירט את הנימוקים לקבלת ההודאה כראיה והגיע למסקנה כי המערער לא הצליח לבסס הגנה לפי סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה, אשר הייתה מחייבת אותו להוכיח כי העבירה בוצעה ללא ידיעתו וכי עשה כל שביכולתו כדי לקיים את החוק. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכת הראיות על ידי בית משפט קמא ואישרה את ההרשעה. הודגש כי הודאת המערער ניתנה באופן חופשי ובעלת משקל משמעותי, ודי היה בראיות הנוספות התומכות בה כדי לאמת את אמיתותה. בית המשפט עמד גם על הקריטריונים לביטול הרשעה, שלא התקיימו במקרה זה. בפרט, המערער לא הוכיח כי ההרשעה תגרום לו נזק בלתי מידתי לעומת האינטרס הציבורי שמשרת ההרשעה. זאת ועוד, ציין בית המשפט את חומרתן של עבירות התכנון והבניה, הפוגעות בשלטון החוק ובסדר הציבורי, ולכן אין זה סביר שרישיונו של המערער יישלל או שיימנע ממנו להמשיך לעסוק במקצועו. בסופו של דבר נדחה הערעור על הכרעת הדין, וההרשעה וגזר הדין אושרו.