ע"א 3103/00

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה תביעה לתשלום הוצאות עבודה שנגרמו למערער בעקבות מכרז בו זכה להקמת גשר מעל נהר הירדן. המשיבה פרסמה מכרז לפרויקט הבנייה. המערערת נבחרה כקבלן והחלה בעבודות אשר הופסקו על ידי המשיב עקב אי עמידתה של המערערת בדרישות המכרז. המערער טען, כי המשיב ידע מראש על קשיי העבודה ונטל על עצמו את הסיכון בכך שהעסיק אותו. עוד טען כי המשיב הסתיר מידע על מורכבות העבודה וכי היה צריך להפנות את המכרז לקבלן מסוג אחר. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי המערערת לא ביצעה את העבודה כנדרש וכי המשיב לא נהג ברשלנות. בערעור חשו השופטים תחושת אי-נוחות נוכח שחרורו של המשיב מכל אחריות. הם מצאו כי המשיבה הייתה מודעת למורכבות העבודה ולתוצאותיה שאינן ברורות, אך נמנעה מלנקוט בצעדים הדרושים כדי להבטיח את יכולתו של הקבלן לבצע את העבודה או להבהיר את הדרישות. זאת ועוד, חוסר ניסיונו של המערער והמחירים הנמוכים מאוד שהציע היו צריכים לעורר חשד בדבר יכולתו לספק את הסחורה. השופטים הגיעו למסקנה כי הן המערערת והן המשיב חולקים את האחריות להפרת החוזה. המשיב חויב לשלם 50% מהוצאות העבודה של המערערת. הסכסוך הכספי בין הצדדים הוחזר להכרעת בית המשפט המחוזי, והמשיבה נדרשה לשאת בהוצאות הערעור.