עת"מ 8032-05-23

תקציר

השופט דחה את העתירה על הסף על סמך שלוש טענות מקדמיות שהעלה המשיב. ראשית, העתירה לא הוגשה ללא דיחוי, בניגוד לדרישות תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), שכן העותרת המתינה למעלה משנתיים לאחר קבלת מכתב הדחייה האחרון מהמשיב. שנית, העותרת לא צירפה צדדים הכרחיים לעתירה, קרי המהנדס והוועדה המקומית לתכנון ובנייה שהתנגדותם התכנונית עמדה במרכז החלטת המשיב. שלישית, העותר לא פנה לבית המשפט בידיים נקיות, שכן נמנע מלגלות פרטים על ההשתלטות על הקרקע ועל הבנייה הבלתי מורשית שבוצעה בה. מעבר לטענות סף אלה, דחה השופט גם את העתירה לגופה. העסק המדובר נזקק לרישיון הפעלה, כפי שנקבע בחוק רישוי עסקים. עם זאת, העסק לא עמד בחוקי התכנון והבנייה, ונפל למספר קטגוריות של הפרות מהותיות של חוקים אלה, מה שגרם לכך שרשות הרישוי לא יכלה לאשר אותו. החלטת המשיב לשלול רישיון לעסק נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם החוק. זאת ועוד, טענת העותרת בדבר יחס מפלה ביחס לעסק שכן לא נתמכה והופרכה על ידי המשיב, אשר הראה כי לא ניתן להשוות בין שני המקרים. השופט דחה גם את טענת העותר כי החלטת המשיב סותרת את הנחיות העירייה, בשל תיקונים לחוק הרלוונטי. לבסוף, השופט לא התייחס לטענות הצדדים בדבר האינטרס הקנייני של העותר במקרקעין, סבר כי אין זה ראוי לעשות כן במסגרת עתירה מנהלית, וציין כי העותר אינו הבעלים הרשום. לפיכך נדחתה העתירה במלואה, והעותר חויב בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.