ת"א 1068/99

תקציר

פסק הדין מיום 30.6.04 חייב את המבקש לשפות את האגודה בשיעור של 80% מסכומי הפיצויים ולהסיר את ידו מהמגרש הנדון. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין זה. הבקשה נענתה בחלקה ונדחתה בחלקה. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לעכב את ביצוע פסק הדין על פי אמות המידה שנקבעו בפסקי דין קודמים. המבקש נדרש להראות כי יש לו סיכוי טוב לזכות בערעור וכי ביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. בית המשפט התמקד בקריטריון האחרון ובחן את טענת המבקש בדבר הוויתור על סעד האכיפה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי הוויתור על סעד האכיפה בתביעה העיקרית הביא לדחיית הליכי הפינוי המבוקשים בהודעות הצד השלישי. נמצא כי המבקש פעל בחוסר תום לב פרוצדורלי וכי טענתו נעדרת שחר. בית המשפט הבהיר כי האגודה והמינהל יכולים להמשיך בהליכי פינוי וכי פסק הדין מהווה מחלוקת בין האגודה לבין המבקש בנוגע למגרש. במישור הכספי, בית המשפט עיכב 40% מהחיוב הכספי שהוטל על המבקש, ואילו הליכי הפינוי עוכבו בכפוף לכך שהמבקש הפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסך 100,000 דולר. הערבות נועדה להבטיח נזקים ונופש במגרש אם הערעור יידחה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 7.3.2005.