עת"מ 9573-07-21

תקציר

בית המשפט קבע כי העתירה נגד החלטת העירייה להקצות יחידות דיור בר השגה לאוכלוסייה הערבית ביפו נדחתה בכעשר שנים. בתקופה זו הסתמכה העירייה על היעדר עתירות, שינתה את המצב באמצעות מכירת אדמותיה וקידום הפרויקט. בית המשפט קיבל את טענת העירייה כי לא הוגש ערעור על החלטות משנת 2011 וכי חל שיהוי אובייקטיבי שהשפיע על העירייה, על היזם ועל הנרשמים להגרלה. שיהוי קיצוני זה, לצד פעולות העירייה והסתמכותם של אחרים, הביאו את בית המשפט לקבל את טענת השיהוי, למרות טענות העותרים להפרת שלטון החוק. בעתירה נטען כי החלטת העירייה מפלה לרעה תושבים אחרים ביפו הזכאים לדיור בר השגה. בית המשפט הכיר במורכבות השאלות סביב החלטות התכנון והניהול של העירייה וההיבטים המשפטיים שלהן. עם זאת, הודגש כי לעירייה סמכות לפעול בחיוב לקידום שוויון לקבוצות מיעוט מוחלשות, שהיו במקרה זה תושביה הערבים של יפו. בית המשפט ציין כי החלטות העירייה אינן בלתי חוקיות בשל "מעמדן ההיררכי", אלא השאלה היא שאלה של שיקול דעת בהפעלת סמכות זו. בהתחשב בהיקף הפרויקט, בפרויקטים האחרים של העירייה ובשיהוי בערעור על ההחלטות, הגיע בית המשפט למסקנה כי העותרים לא הוכיחו סיבה מספקת לבטל או לשנות את החלטות העירייה בשלב מאוחר זה. כתוצאה מכך, העתירה נדחתה.